The Knesset Attempts to Increase Parental Leave

Sometimes our hard hitting educational reporting truly creates change. Change we can take credit for.

Yesterday the preliminary reading of a bill (see below) sponsored by Rachel Azaria began the path to extending maternity leave in the country and providing parents with additional rights after childbirth. Primarily, the bill extends paid maternity leave from 14 weeks to 16 weeks. In addition, it allows fathers to take leave in the place of the mother if the mother is a student, it extends the amount of weeks that new mothers can receive subsidized daycare to the full extent of maternity leave and also makes it easier for fathers to take parental leave by lowering the minimal time that they can take such leave from 3 weeks to 1 week.

Did Kalpi do this? Sure! The advantage of not having sponsorships is the ability to lie whenever we want with no accountability. If the law eventually passes, we’ll let you know in our weekly feature (Un)kill(ed) bill(s).

מספר פנימי: 2012821

הכנסת העשרים

 

יוזמת:        חברת הכנסת         רחל עזריה

______________________________________________

פ/3781/20

 

הצעת חוק רפורמה בתקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע”ז–2017

 

תיקון חוק עבודת נשים 1. בחוק עבודת נשים, התשי”ד–1954[1] (להלן – חוק עבודת נשים) –
    (1)       בסעיף 6 –
      (א)      בסעיף קטן (ב) –
        (1)       בפסקה (2), במקום “מארבעה עשר שבועות” יבוא “משישה עשר שבועות”;
        (2)       בפסקה (5), במקום “ארבעה עשר שבועות” יבוא “שישה עשר שבועות”;
      (ב)       בסעיף קטן (ג), במקום “בשלושה שבועות” יבוא “בארבעה שבועות”;
      (ג)       בסעיף קטן (ח)(1א), במקום “ארבעה עשר שבועות” יבוא “שישה עשר שבועות”;
      (ד)       אחרי סעיף קטן (ח) יבוא:
        “(ח1)  מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ח), עובד שבת זוגו ילדה והיא לומדת במוסד כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט, התשס”ז–2007[2], וזכאית לתקופת לידה והורות לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ייתן לו מעסיקו תקופת לידה והורות חלקית בתקופת הלידה וההורות שנותרה החל מהמועד שבו היא חויבה לחזור ללימודים, על פי הוראות המועצה להשכלה גבוהה או הוראות המוסד שבו היא לומדת; תקופת הלידה וההורות של בן הזוג לפי סעיף קטן זה לא תעלה על התקופה הנותרת שבגינה הייתה זכאית בת זוגו לתשלום דמי לידה לפי סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי.”;
    (2)       בסעיף 7(ד)(1), בכל מקום, במקום “ארבעה עשר שבועות” יבוא “שישה עשר שבועות”;
    (3)       אחרי סעיף 10 יבוא:
    “זכאות להשתתפות בעלות מעון יום בתקופת הלידה וההורות 10א. השתתפות המדינה בעלות החזקת ילד במעון יום או במשפחתון, שהעובדת הייתה זכאית לה בטרם יציאתה לתקופת לידה והורות, תינתן לעובדת גם במהלך כל תקופת הלידה וההורות שלה היא זכאית לפי סעיף 6.”
תיקון חוק הביטוח הלאומי 2. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה–1995[3] (להלן – חוק הביטוח הלאומי) –
    (1)       בסעיף 49 –
      (א)      אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
        “(ב1)   המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ח1) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
          (1)       הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
          (2)       שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, “היום הקובע” – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
          (3)       אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד אותו פרק זמן.”
      (ב)       בסעיף קטן (ג)(3), במקום “מ-21” יבוא “מ-7”;
    (2)       בסעיף 50(א) –
      (א)      בפסקה (1) במקום “14 שבועות” יבוא “16 שבועות”.
      (ב)       בפסקה (2) במקום “7 שבועות” יבוא “8 שבועות”.
    (3)       בסעיף 51(א1) –
      (א)      בפסקה (1), במקום “שלושה שבועות” יבוא “ארבעה שבועות”;
      (ב)       בפסקה (2), במקום “שבועיים” יבוא “שלושה שבועות”.
תחילה והוראת מעבר 3. (א)      תחילתם של סעיפים 6(ב)(2), 6(ב)(5), 6(ג) ,(ח)(1א) ו-7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, כנוסחם בסעיפים 1(1)(א)(1), 1(1)(א)(2), 1(1)(ב), 1(1)(ג) ו-1(2) לחוק זה בהתאמה, וסעיפים 50(א) ו-51(א1) לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחם בסעיפים 2(2) ו-2(3) לחוק זה בהתאמה, ביום י”ד באדר התשע”ח (1 במרץ 2018).
    (ב)       בתקופה שמיום ג’ באדר התשע”ז (1 במרץ 2017) עד יום י”ד באדר התשע”ח (1 במרץ 2018), יקראו את סעיף 6(ב)(2) לחוק עבודת נשים, כך שבמקום “מארבעה עשר” יבוא “מחמישה עשר”, את סעיפים 6(ב)(5), 6(ח)(1א) ו-7(ד)(1) לאותו חוק, כך שבמקום “ארבעה עשר” יבוא “חמישה עשר” ואת סעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, כך שבמקום “14 שבועות” יבוא “15 שבועות”.

דברי הסבר

אחוז תעסוקת הנשים במדינת ישראל הוא מהגבוהים ב-OECD. בשנת 2015 עמד שיעור תעסוקת הנשים על 71.3%. שיעור זה שיקף עלייה של 20% משנת 2000. בנוסף, שיעור האימהות הנשואות המשתתפות בכוח העבודה הגיע ל- 75%, שיעור תעסוקת אימהות לילד אחד עמד על 77.5% ושיעור תעסוקת אימהות ל-2 ילדים עמד על 78.9% (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים לרגל יום האישה הבינלאומי לשנת 2015). יחד עם אחוז תעסוקת הנשים הגבוה, ישראל מובילה  בילודה בקרב מדינות ה-OECD, ושיעור הילודה עומד על כ-3.2 ילדים. זאת, בעוד שממוצע ה-OECD הוא 1.7 ילדים. בשנת 2015 נולדו 176,000 תינוקות, מה שהיווה גידול של 2% מהשנה הקודמת. מאחר שאין באפשרותן של נשים לשהות עם התינוק מבלי לחזור לעבודה ולהשתכר, ומכיוון שעבור משפחה קיים קושי לחיות ברווחה ממשכורת אחת בלבד, עולה הצורך לערוך רפורמה מקיפה בתקופת הלידה והורות.

על פי מחקר מקיף שנערך באירופה, נוכחות אחד ההורים בחודשים הראשונים לחיי התינוקות משפרת את ביטחונם העצמי של התינוקות. נוכחות זו מונעת מהתינוקות את הקשיים הכרוכים בהתמודדות החברתית המוקדמת במעון היום, עוד לפני שהם מסוגלים להתמודד עמה כראוי. חוזק ועצמאות, טוען המחקר, צומחים במקום שבו יש אהבה, ביטחון וקבלה ללא תנאי, האופייניים לטיפול ההורי (Early Child Development and Care, 2008, 178(2):177-209).

חוק עבודת נשים, התשי”ד–1954, קבע תקופת לידה והורות בת 12 שבועות; בעקבות שורת הצעות חוק שהונחו בכנסת השבע-עשרה, ואישורן באופן חלקי, הוארכה תקופת הלידה וההורות ל-14 שבועות. בכנסת השמונה-עשרה הוארכה התקופה ל-26 שבועות לעובדת שלפני יציאתה לתקופת לידה והורות עבדה 12 חודשים לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, אולם הזכאות המלאה לתשלום דמי לידה נותרה בעבור 14 שבועות בלבד, ועובדת כאמור זכאית לוותר על יתרת תקופת הלידה וההורות שמעבר ל-14 שבועות אלה. כעת, מוצע להאריך בהדרגה את התקופה המינימלית לשהייה עם הילד בבית, ובהתאמה, להגדיל את התקופה בגינה ישולמו דמי לידה. כך, מוצע כי מיום ג’ באדר התשע”ז (1 במרץ 2017) ועד ליום י”ד באדר התשע”ח (1 במרץ 2018), תעמוד תקופת הלידה וההורות בתשלום על 15 שבועות, והחל מיום י”ד באדר התשע”ח (1 במרץ 2018), תגדל תקופת הלידה וההורות בתשלום ל-16 שבועות.

תוספת של שבועיים לתקופת הלידה וההורות שבתשלום, תעניק לתינוק מעבר קל יותר למוסדות לגיל הרך ותחושת ביטחון. כמו כן, הארכת תקופת הלידה וההורות תצמצם את מספר המקרים שבהם נשים פורשות מהעבודה בשל קשיים במציאת “סידור” מניח את הדעת לתינוק.

כמו כן, הצעת החוק מבקשת לעודד את האבות לקחת הפסקה מעבודתם ובכך לאפשר להם להקדיש זמן למשפחתם וליהנות מגידול ילדיהם. כך נוכל לייצר תודעה ומציאות שיתופית יותר בתא המשפחתי, לשנות את היחס לנשים בגיל הפריון בשוק העבודה ליחס שוויוני, לקדם את תעסוקת הנשים ואת מעמדן בשוק העבודה ולהפוך את האבות לחלק אינטגרלי ממעגל ההורות, והכל באמצעות יצירת הורות שיוונית דה פקטו. כיום, התקופה המינימלית שבה אב יכול לממש את תקופה הלידה וההורות החלקית בתשלום היא 21 ימים. מוצע לצמצם את תקופת הלידה וההורות המינימלית לשבוע, ובכך להגמיש את האפשרות של האבות לממש את תקופת הלידה וההורות ולאפשר ניצול מרבי שלה.

הצעת חוק זו באה לסייע גם לסטודנטיות יולדות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנן 112,558 סטודנטיות הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה. הגיל החציוני להתחלת התואר הראשון בקרב סטודנטיות הוא 25.1, בעוד שהגיל הממוצע ללידה ראשונה בישראל הוא 27.3, קרי, במהלך התואר הראשון.

סטודנטיות היולדות במהלך הלימודים נדרשות, על-פי הוראות המל”ג, לחזור לספסל הלימודים בתוך תקופת זמן קצרה מיום הלידה. במועד חזרתן הן נדרשות להגיש את כלל המטלות המושתות עליהן במסגרת מוסד הלימודים ולהיבחן בכל הקורסים. עבור סטודנטיות, אשר פעמים רבות זוהי להן חוויית ההורות הראשונה, עול זה עלול להוות גורם מאיץ להפסקת הלימודים, או למצער לדחייתם.

גם סטודנטיות המסוגלות לחזור ללימודים ולהמשיך לטפל בתינוק, מחלקות את זמנן ומרצן בין הלימודים לבין ההורות, באופן בו שניהם נפסדים. מטרת הצעת חוק זו היא לאפשר לשני בני הזוג להתחלק במאמצי התא המשפחתי, על ידי פתיחת האפשרות לחלוק ביניהם את תקופת הלידה וההורות של האם. הסדר זה יאפשר גם לתינוקות בני יומם ליהנות מנוכחות מלאה של אחד ההורים בשבועות הראשונים לחייהם.

כמו כן, מוצע להסדיר את זכאות האישה היולדת למעונות יום. כיום, בתקופת הלידה וההורות, זכאית האם להשתתפות בעלות החזקת ילדיה במעון יום או במשפחתון כפי שניתן לה בזמן שעבדה לפני יציאתה לחופשת לידה, אך זכאות זו מוגבלת לתקופה של 14 שבועות בלבד, שבעדן קיימת זכאות לדמי לידה.

מצב זה, שבו האם אינה זכאית להשתתפות בעלויות המעון עבור ילדיה במהלך חופשת הלידה בין השבוע ה-15 ועד לשבוע ה-26, גורם לכך שנשים רבות נאלצות לוותר על זכותן למימוש כל תקופת חופשת הלידה מאחר שאין ביכולתן לעמוד בתשלום מלא למעון דווקא בתקופה שבה אין להן שכר וגם לא משולמים להן דמי לידה. לפיכך, מוצע לקבוע כי כל מי שהייתה זכאית לפני יציאתה לחופשת לידה להשתתפות בעלות החזקת ילדיה במעון, תהיה זכאית להשתתפות זו לכל אורך תקופת חופשת הלידה לה היא זכאית על פי חוק.

 

 

———————————

הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ג’ בשבט התשע”ז – 30.1.17

 

 

 

[1] ס”ח התשי”ד, עמ’ 154.

[2] ס”ח התשס”ז, עמ’ 320.

[3] ס”ח התשנ”ה, עמ’ 210.

One thought on “The Knesset Attempts to Increase Parental Leave”

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s